ניסון רב, מומחים בתחום | 

מגוון שירותים רחב 

גישור

"אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב). ה' ברא את בני האדם עם פרצופים שונים, במטרה שנכיר בכך שכל אדם הוא בריה בפני עצמה, ויש לו אופי ודעות המיוחדות רק לו. וכפי שאנו מקבלים את העובדה שפרצופו שונה משלנו, כך גם עלינו לקבל את העובדה שדעותיו שונות משלנו. עובדה זו שיש אנשים שונים, מעדות שונות, ממעמדות שונים, שיש הבדלים בין סוגי אנשים צריכה לשמח אותנו. הידיעה המרתקת הזו שיש אנשים עם דעות והשקפות שונות משלנו, צריכה לעורר בנו סקרנות. הקושי מתחיל שאנחנו צריכים להכיר בכך, שגם לאנשים השונים מאיתנו בדעותיהם והשקפותיהם יש זכויות. אחד היסודות החשובים בהנהגת האדם עם הזולת, הוא להבין את הרקע ממנו הוא בא, את היסוד לעמדתו, את הבסיס להנהגתו. זה מצריך אותנו להתעמק, מה מניע אנשים לחשוב כפי שהם חושבים, לרוב אין לנו זמן וחשק לעשות זאת, אבל זהו הסוד להגיע לשלום בין אדם לחברו, בין אדם לאשתו, בין אדם לזולתו. במסכת אבות שאנו קוראים בבתי הכנסת בשבתות אחרי פסח עד חג השבועות, נאמר, "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א', י"ב). כדי לעשות שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין אדם לזולתו נחוץ במיוחד להבין את עמדת השני, את טעמו של כל אחד ואחד ואז ניתן לגשר בין העמדות השונות. כזה היה אהרון הכהן, המגשר הראשון, אפשר לומר עליו. באבות דרבי נתן (יב, ג) מתוארת שיטתו של אהרן: "שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו. וכשנפגשו זה עם זה, חיבקו ונשקו זה לזה". עד ימינו נחשב אהרן הכהן לסמל של אהבת הבריות ורדיפת שלום.

אהבת הבריות ורדיפת שלום הן שתי תכונות חשובות שצריכות להיות אצל מגשר. מאהרון הכהן אנו למדים גם על שתי תכונות, שהיו בו, שצריכות להיות אצל הצדדים המשתתפים בגישור, דווקא. בפרשת שמיני מסופר על מות שני בני אהרון נדב ואביהו, בהקריבם אש זרה. משה הפיס את דעתו של אהרון בזה שהוא אמר לו:"...הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד, וידום אהרון." מפרש רש"י: "אל תאמר בכבודי אלא במכובדי אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך." כך מפייס משה את אחיו אהרון, אהרון בוחר בשתיקה (וידום אהרון), הוא לא מתרעם, ולא מערער על דברי משה. ובכן שתי התכונות הללו, השתיקה והפייסנות, הן מידות חשובות בגישור. המידות הללו צריכות להיות במגשר, כדי שהן יתקיימו אצל הצדדים המגושרים. חז"ל במסכת מגילה מלמדים אותנו: "מלה בסלע משתוקא בתרין״. גם אדם חכם שמדבר דברי חוכמה ו"מילתו בסלע", השתיקה שלו שווה כפליים. הפשט בדברי חז״ל הוא: כאשר רצונו של האדם לדבר והוא מונע את עצמו מכך ושותק – אזי מקבל הוא שכר כפול. תהליך הגישור מחייב את הצדדים לשתוק ולהקשיב, כל אחד בתורו לצד השני. זו הקשבה פעילה- הקשבה אמפתית, שדורשת מכל אחד מהצדדים להתעמק, ולהבין מה הניע את הצד השני לחשוב ולהתנהג כפי שהוא התנהג. כדי להבין את עמדת כל אחד מן הצדדים, המגשר חוזר על דבריו של הצד שדיבר כדי להשיג שתי מטרות: אחת, כדי להיות בטוח שהדברים שנאמרו הובנו כראוי. שתיים, כדי שהדברים שנאמרו יושמעו לאוזניו של הצד שהקשיב, פעם נוספת. פייסנות היא יסוד חשוב בגישור, מי שמגיע להשתתף בתהליך גישור צריך לדעת שצריך להתפשר. גישור אינו זירה משפטית, שבו מגיעים הצדדים להכריע ולנצח את הצד השני. המטרה היא להגיע לפתרון שיהיה מקובל על שני הצדדים, הוא לו כפוף לחוקים ולפסיקות הלכתיות, אלא על רצון טוב של שני הצדדים. התהליך דורש חשיבה יצירתית. המגשר צריך לנתב את הצדדים המגושרים, להגיע לפתרונות הנכונים לשני הצדדים. "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום." "עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים."



תגובה




ירושות וצוואות

צו ירושה או צוואה?

המילה יורש מוזכרת בפעם הראשונה בתורה כאשר פונה אברהם לקב"ה ואומר: "הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי". מכאן נלמד שהיורשים הראשונים של האדם הם בניו, ומה ואין בנים? הסוגייה הזו נפתרת, בפרשת פנחס, בנות צלפחד הצליחו לעשות "שינוי בהלכה", במקום שהנחלה תלך לאחי האב, היא עברה אליהן. בתנאי, כמובן, שהן יתחתנו עם בני השבט שלהן בלבד, כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. במשקים חקלאים, מתקיים גם היום חוק הנחלות שמבקש להעמיד "בן/בת ממשיך/ה" למשק החקלאי.

כל זמן שעיקר הירושה הייתה נחלה, הייתה הצדקה לכך שהנחלה תעבור לבנים. גם שהמציאות הכלכלית השתנתה והנחלה לא הייתה עיקר הירושה, הפסיקה המקובלת קבעה כי בנות אינן יורשות דבר. חז"ל אמנם, דאגו לרשת בטחון רחבה לאישה, כתובה, מזונות, נדוניה ועוד. הפתרונות ההלכתיים שנמצאו, כדי להעניק לבנות חלק מהירושה , היו "שטר חצי זכר", "כתב ויתור", או "מתנת בריא" שחייבת להיות מעוגנת בצוואה.

במשך הדורות חלו שינויים בתפיסות החברתיות, ומכאן במוסכמות החברתיות: 1. היום קיים שוויון בין נשים וגברים כמעט בכל תחום. 2. הכלכלה היום אינה כלכלה חקלאית ומתבססת ברובה על טכנולוגיה ונכסים פיננסיים. שינויים אלו המריצו את הפוסקים לחפש פתרונות על פי ההלכה, כדי לחרוג מסדר הירושה המקורי ולמצוא פתרונות הלכתיים המתאימים את משפט התורה לתקופה בת ימינו. בכל אופן בחוק הירושה משנת תשכ"ה-1965, קבע המחוקק את סדר היורשים, ואת החלוקה השוויונית של הירושה בין צאצאי המוריש. עוד קודם חוק הירושה האזרחי, רש"י בפירושו לגמרא מחדש וטוען שיש להבחין בין ירושה לנחלה. כיוון שהיום מדובר על נכסים ורכוש ומעט מאד על נחלות, דבריו של רש"י מהווים גשר איתן לחוק הירושה האזרחי. כמובן שכל מי שמעוניין לחלק את הירושה עפ"י משפט התורה יכול לעשות זאת בבית הדין, במידה ויש הסכמה של כל הנוגעים בדבר.

חוק הירושה קובע, כשאדם הולך לעולמו, עזבונו מתחלק עפ"י "צו ירושה" באופן הזה: 1. נותר בן זוג- הוא מקבל את המכונית אם יש, ותכולת הבית. אם יש ילדים העיזבון הנותר מתחלק חצי חצי בין בן הזוג והילדים. 2. אם אין בן זוג- ילדיו של המוריש מתחלקים באופן שווה, אם הילדים נפטרו, יורשים צאצאיהם - נכדיו, ואם הם נפטרו - ניניו. 3. הוריו של המוריש - יורשים רק אם הנפטר לא הותיר אחריו ילדים. אם ההורים נפטרו יירשו צאצאיהם - אחי המוריש, ואם הם נפטרו - אחייני המוריש. ישנם דיוקים נוספים מי עוד יכול לקבל את העיזבון וכיצד מתחלק העיזבון בכל דרגת קירבה.

את העיזבון אפשר לחלק גם באמצעות עריכת צוואה, הצוואה משקפת את רצון המוריש. יש יתרון לעריכת צוואה בגיל, שבו עדיין המצב המנטלי והפיזי תקין, כדי לקבל החלטות שקולות ונכונות. ישנם כאלה שנמנעים לערוך צוואה מחשש שהדבר "יחיש את קיצם". אין למחשבות האלה קשר למציאות, כל מי שחושב לערוך צוואה, שידע: הצוואה לא קובעת את יום המיתה, אך היא בהחלט עשויה לשמור על שלמות המשפחה. סכסוכי ירושה מאד שכיחים, המניע שלהם הוא לא תמיד, הרווח הכספי. ישנם משקעים מן העבר שהירושה היא התירוץ להצפתם, ישנם רגשות עכורים שהיו חבויים ובהתעסקות עם הירושה הם מתפרצים, מחלוקות בין היורשים, שהמורישים לא היו ערים להם. מטרת הצוואה להסדיר את הדברים הללו. הצוואה תפקידה למנוע ויכוחים, ריבים מיותרים בין היורשים, ספקולציות מי היה צריך לקבל ומי לא, וניחושים על איך רצה המוריש לחלק את עיזבונו.

ישנם חמש סוגי צוואות: 1. צוואה בכתב יד- צוואה שהמוריש כותב בעצמו באמצעות דף ועט, ניסוחה ודרך כתיבתה צריכים לעמוד בכללי כתיבת הצוואות, כדי שלא תיפסל, לכן היא פחות מומלצת. 2. צוואה בפני עדים- הצוואה נערכת ע"י עו"ד או טוען רבני (טו"ר) ונחתמת ע"י המוריש, נקראת בפני שני עדים כשרים (שאינם קרובי משפחה, או כל פגם שיגרום לפסילתם) ונחתמת על ידם. 3. צוואה בפני רשות- המוריש אומר את רצונו בפני הרשות, בכתב או בעל פה (לפני שופט, דיין, רשם), גם נוטריון יחשב לרשות במקרה זה, והיא מאושרת על ידם. 4. צוואת שכיב מרע- אדם שהוא על ערש דווי, יכול לצוות על רצונו בפני שני עדים, הדברים יירשמו בזיכרון דברים וייחתמו ע"י שני העדים. צוואה זו תופקד אצל רשם הירושות, אם עברו 30 יום והנסיבות שהצדיקו רישום צוואה זו, לא התקיימו, תבוטל הצוואה. 5. צוואה הדדית- בשנת 2005 נוסף סעיף 8א' בחוק הירושות, המאפשר לבני זוג לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר. הן יכולות להיכתב בשני מסמכים, שנערכו באותה עת או במסמך אחד (צוואה הדדית משותפת). בכל הצוואות יכול בעל הצוואה לשנות את צוואתו, כל בוקר מחדש. בצוואה הדדית הכללים מחמירים יותר.   

אם אין הוראה אחרת בצוואה, ניתן לבטל צוואות הדדיות בתנאים אלה בלבד:

1. כאשר שני המצווים בחיים - מספיקה שליחת הודעה בכתב לבן הזוג השני שבה מודיעים על ביטול הצוואה ואז שתי הצוואות מתבטלות.

2. במקרה של פטירת אחד/ת מבני הזוג- אם טרם חולק העיזבון, יצטרך האלמן/נה היורש/ת לוותר על חלקו/ה בעיזבון כדי לבטל את הצוואה ההדדית. אם העיזבון כבר חולק בפועל, יצטרך האלמן/נה להשיב את מה שירש/ה מבן/בת הזוג המנוח/ה.

ניתן לקבוע בצוואה אפשרויות אחרות לביטול הצוואה בהתאם לרצון בני הזוג, אולם לא ניתן לוותר על הזכות לביטול הצוואה בחיי שני בני הזוג.

כדי לממש את הצוואה, לאחר פטירת המוריש/ה, יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה אצל רשם הצוואות.

"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך " (משלי).

  

הסכם ממון

"חכם עיניו בראשו...". בני זוג נישאים מתוך אהבה ורצון לבנות משפחה, הם מתחייבים לשותפות זו לכל חייהם. לעיתים הדברים משתבשים והזוג מעוניין לפרק את השותפות. הסכם ממון נועד למנוע מאבקים משפטיים ארוכים, שיהיו כרוכים בהוצאות כספיות רבות, המלווים בתסכול ועוגמת נפש מיותרים. 




גירושין

גירושין שאינם נעשים בהסכמה  הם עניין מורכב, לכן חשוב לבחור את אנשי המקצוע הטובים ביותר בתחום. כיוון שהסמכות בעניין הנישואין והגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני, בלבד, חשוב שטוען רבני טוב ילווה את התהליך. כל זוג נישא מתוך אמונה שהשותפות הזו היא לכל החיים, החיים לא תמיד מתקדמים כפי שאנחנו מדמיינים אותם, לעיתים נוצרים בקעים וסדקים וחיי השיתוף עולים על שרטון. אני מציע לזוגות שהחליטו להתגרש לעשות זאת בהסכמה ללא מאבקים מיותרים, ולשים את האגו בצד, בעיקר כאשר יש ילדים.


 


טואול - בניית אתרים